יש למלא לפחות אחד משדות החיפוש

נולדה באודיסה (רוסיה). האב היה מורה, האם – מיילדת.‏ המשפחה התפרנסה בדוחק רב. ב - 1903 עברה המשפחה לוורשה. שם היו גם ‏בשנת 1905 – בימי המהפכה והפוגרומים. אחרי זה עברו למוסקבה – מקום ‏מגוריהם של אבי אביה ואחיו. המצב הכלכלי היה דחוק. האב עסק בהוראה ‏ובהגהת ספרים בלילות. המצב הכלכלי התחיל להשתפר בעשור השני של ‏המאה.‏

 

יונה גמרה בי"ס תיכון ב - 1916 בהצטיינות (מדליה של זהב) ונתקבלה לבי"ס ‏לחקלאות. הנטייה לטפל באהבה בצמחים ובבעלי חיים הייתה טבועה בנפשה ‏מילדותה. הייתה גאה ביהדותה, והשאיפה להגיע לארץ-ישראל ולעבוד עבודת ‏אדמה הייתה חלום חייה.‏

 

את בעלה לעתיד, שמואל סטולר, הכירה עוד בילדותה מימיה הראשונים ‏במוסקבה, כי משפחותיהם חיו בשכנות והילדים שיחקו יחד. אך קשרי ידידות ‏על רקע השאיפה לארץ ולעבודה חקלאית בה נוצרו ב - 1915. סטולר היה ‏הראשון שהתחיל ללמדה עברית, ועוד בהיותם במוסקבה גמרו אומר לדבר ‏ביניהם רק בשפת עמם.‏ בסוף מאי 1920, לאחר שנרשמו אצל מזכיר הקהילה ביאלטה כזוג נשוי, עלו ‏לארץ, כאשר בידיהם תעודה המעידה שהם פליטים מארץ-ישראל וחוזרים ‏לארץ מוצאם. הגיעו ליפו באלול תר"פ ולכנרת בב' חשוון תרפ"א. לפני בואם ‏לכנרת עבדו שניהם בהכנת חצץ בכביש טבריה-צמח. זוג התאומים הראשון ‏נולד בא' סיוון תרפ"ג.

בכל ליבה שאפה יונה לעבוד בטיפול בצמחים. ‏השתתפה בחפירת הבורות לנטיעת הבננות הראשונות והשקתה אותם בקיץ ‏הראשון לחייהם. זרעה וטיפלה במשתלת ההדרים – השתילים של הפרדסים ‏א-ג, אלה היו פרי ידיה. גידלה זיתים ואקליפטוסים. כל זה בין הריון להריון, ‏והם היו קשים. בסוף שנות העשרים הגיעה לדלדול גופני קשה.‏ בהצטרף קיבוץ רמת-גן לכנרת הקימה משתלת גפנים ועצי-פרי. קיבצה בחלקה ‏שלושים וכמה זני וורדים במטרה למצוא זנים המתאימים לקטיף. יחד עם ‏זאת ‏הייתה פעילה בדאגה לבריאות חברים ולא פעם התמסרה להצלת חיי חברנו ‏בחירוף נפש.‏

 

באמצע שנות השלושים עברה ניתוח ללא הצלחה, וכתוצאה מכך נאבקה ‏שנים ‏על חייה. עברה ניתוחים נוספים. בכוח אהבת החיים התגברה על מחלתה ‏וחזרה שוב לעבודה. נטעה זיתים ב"חלקת התימנים" וטיפלה בהם. טיפלה ‏בזיתים שלאורך הכביש, השקתה חרובים על הכרך ונטעה חורשות ‏אקליפטוסים בחוף הירדן. כל זה בטוריה ביד ובעבודה קשה. שנה אחרי שנוסד ‏בית-ירח נקראה לעבוד שם.‏ עיצבה את נופו, נטעה "גן בוטאני" והקימה משתלת צמחי נוי, רן הורתה ריבוי ‏צמחים מעשי לילדים-תלמידים. הכל עשתה תוך מחשבה מעמיקה ומקיפה ‏ותוך אהבה רבה לצמחים. כל שנותיה אהבה בכל ליבה בעלי חיים, ובביתה ‏גידלה ציפורים חיות-בית ואפילו חיות-בר. אחרי מותה הופיע קובץ סיפורים ‏‏"התן הקטן" ובו תיאורי אמת מחיי ציפורים וחיות.‏

 

באמצע שנות השישים הרגישה סימני מחלה מדאיגים. הרופאים לא היו ‏מודאגים אך יונה אבחנה את מחלתה מהרגע הראשון. כעבור שנה הוברר ‏לרופאים כי צדקה, אך היה כבר מאוחר. ‏

 

בת 69 הייתה במותה.‏

הניחה אחריה את שמואל בעלה, ובניה-בנותיה – התאומים אורי ומנחם, נתה, ‏נח, שרה, בתיה ואליק (בתה דינה נפטרה בגיל 23), ואתם 24 נכדים ושלושה ‏

נינים.‏