ראשיתה של כנרת בימי עליה שניה (1904-1914) אשר חוללה תמורה גדולה בתנועה הציונית ובארץ ישראל.
באותם ימים החלה לפעול בארץ התנועה הציונית, ביזמתו של ארתור רופין, על מנת לנסות לייסד מחדש את החוות הלאומית על אדמת הקרן הקיימת לישראל.
בשנת 1908 נוסדה חוות כנרת על אדמות "דלייקה" ובראשה הועמד האגרונום, ברמן. לחווה הגיעו באותם ימים פועלים אשר התלהבו לעבוד במקום מתוך רון ואמונה להכשיר את האדמה, לחרוש, לזרוע ולקצור את יבול עמלם.
ב- 1911 יסדה בכנרת חנה מייזל את חוות העלמות, חוות לימוד המכשירה צעירות לעבודה ולחקלאות.

עם עזיבת קבוצות הפועלים שהיו בחצר את כנרת, פנה המשרד הארץ ישראלי לקבוצת פועלים שסיימה שנת עבודה בכפר אוריה, לבוא ולקבל על עצמה את עיבוד החווה, על מנת למנוע סגירתה.
ביום 2.11.1913, ב' חשוון תרע"ד, יום בו הגיעה הקבוצה המונה 16 חברים לכנרת, הונח היסוד לקבוצת כנרת.
ששה עשר חברים היו בקבוצה בשובה לכנרת ובראשה בן ציון ישראלי.
ביום כ"ד חשוון תרע"ד (24/11/1913), שלושה שבועות לאחר שובה של הקבוצה לכנרת נרצח יוסף זלצמן, החבר האהוב על כולם והידיד לרבים. לפנות ערב, בהתירו את הבהמות מהמחרשה לאחר יום חריש ב"שדה הגדול" ירו בו מרצחים שארבו לו מתחת לשיזף שבקרבת מקום ושדדו זוג פרידות. קברו נכרה במקום הירצחו על אם הדרך בין כנרת לדגניה.

ענפי המשק בשנה הראשונה  (תרע"ד - תרע"ה 1914) היו: הפלחה, עדר פרות מהגולן שרעה בהרים, עופות מנומרים, וגן ירקות. כן, הוחל בסיקול גדול של האבנים מהשדות.

בשנת תרע"ה ( 1915), הצטרפה לקבוצה "חבורת החברות" ואיתן ברל כצנלסון, היה זה מאורע גדול בחיי כנרת. הן התמסרו לענפי משק הבית ולעבודות גן הירק.
באותה שנה באו להכשרה ולשהות זמנית חברים מ"קבוצת העבודה". הם התערו מאוד בעבודה והיו לדוגמא טובה של "חברות זמנית". קבוצה זו הניחה את היסוד לדגניה ב'.

בשנות המלחמה תרע"ד- תרע"ח (1914-1918) רוכז הכל בשמירת הקיים. למרות התלאות היו אלה שנות "שפע" מבחינת היבול ומחירו. שנים אלו נוצלו לחיזוקה של כנרת וליצירתו של :המשביר"- מוסד להספקת לחם ומצרכים חיוניים לפועלים.

בשנת תרע"ז (1917) נולדה הילדה הראשונה, הבת זכתה למסירות רבה, אך חסרו מושגים אלמנטריים של טיפול ושל צרכי אם ותנאים הכרחיים להם.

 גלי העליה הנישה והשלישית הלו וגאו בקיץ תר"פ (1920). ביו אלפי החלוצים שעלו לארץ הייתה "קבוצת וילנה" , קבוצת חלוצית מלוכדת שהחקלאות משאת נפשה.
בראשית תרפ"ג (1922) הצטרפה "קבוצת וילנה " לכנרת.

כשקבלו ראשוני הקבוצה את חצר כנרת, ידעו כי החצר אינה מתאימה לנקודה קבועה ויש לבנותה על הגבעה שבמרכז האדמות. לאחר לבטים רבים בתוך הקבוצה הונחה בשנת תרפ"ז (1926) אבן הפינה של נקודת הקבע על "הגבעה".
בשנת תרפ"ט (1929) שבועיים לפני פרוץ מאורעות הדמים, ערבה כל הקבוצה לנקודה החדשה.

בשנת תרצ"ד (1934), לאחר לבטים והיסוסים פנתה כנרת בהצעת איחוד לקיבוץ נצ"ח "השומר הצעיר" ברמת גן. אשר לחבריו הייתה שאיפה לשוב ולהתיישב בעמק הירדן. עם האיחוד הוכפלה אוכלוסיית כנרת והתחולל שיוני עמוק ורב ערך.
חברי הקבוצה המורחבת החלו בפיתוח ענפי היסוד של המשק: ענף המדגה והונח יסוד לענפי עזר: נגריה, מסגריה, מוסך למכונות חקלאיות ומשק תובלה.

בשנים תרצ"ג- תרצ"ח (1933-1938) ערך בן ציון ישראלי שבעה מסעות לארצות ערב כדי להביא חטרי תמרים משובחים ולהחזיר את התמר לציון. במסעותיו התנסה בנסיונות קשים ומסוכנים. עם הבאת החוטרים הראשונים ניטע על ידי הקבוצה " גן רחל" , גן תמרים לזכרה של רחל המשוררת, על אותה חלקת האדמה בה עבדה בהיותה בכנרת. מטרתו של הגן להוות מטע אם לחטרי תמרים שיננטעו ברחבי הארץ.

שנות תרצ"ו- תש"ח (1936- 1948) מאורעות הדמים והמאבק הממושך עם השלטון הזר, שמו את חותמם על כנרת שהייתה מקור ליוזמה ופעולה. בכנרת היה אחד מבסיסיו הראשונים של הפלמ"ח ומבניה התגייסו ולחמו בשורותיו.
בעיצומה של מלחמת העולם השניה בשנים תש"א- תש"ב (1941-1942) כשהישוב העברי נתון במאבק מר על זכות העליה וההתישבות והמוני בית ישראל באירופה נתונים לשואת המלחמה וחילות הצורר קרבים אל גבולות הארץ- עלתה בעצמה רבה תנועת ההתנדבות לצבא הבריטי ולהשתתפות במלחמה נגד הצורר. רבים מחברי כנרת יצאו לשליחות ההצלה, עמדו במרכז גון העליה, הבריחה וההעפלה.

עם הקמת המדינה חזרו החיים למסלולם, הקבוצה המשיכה בעבודתה. הכשרת הקרקע ב"הר כנרת" והמדרונים הסמוכים שימשה מקור להתלהבות ולפעלתנות של בני הקבוצה. לאחר שנמצאה האפשרות להשקות את ההר, הוחל במרץ בהכשרת השטח. נשתלו חלקות של ירקות, וניטעו מטעי נשירים- תפוחים ואגסים, כמו כן, הוכשר שטחבאדמת "סירין" ובו נטע מטע שקדים.

בשנת יובלה של הקבוצה תשכ"ד (1963), מתברכת כנרת ביש גדול, חברה מגוונת של שלושה דורות ומשק גדול ופורח. כל ענפי המשק התרחבו, היבולים עלו, הידע המקצועי העמיק, השתפרו תנאי הקיום ומספר הנפשות באוכלוסייה עמד על 760.