יש למלא לפחות אחד משדות החיפוש

נולד בווילנה למשפחה דתית בת 8 ילדים. ההורים עסקו במסחר ומלאכה.מאיר קיבל חינוך מסורתי וגם השכלה כללית ולמד מכונאות ומסגרות ‏בטכניקום של "אורט". בגיל צעיר הצטרף לתנועת הנוער "צעירי-ציון", מילא ‏תפקיד של מזכיר והקים סניפים בכל ערי ליטא, כמו כן פעל רבות בוועד ‏הקהילה בווילנה כנציג תנועות הנוער בשנים הקשות של מלחמת העולם ‏הראשונה.‏

 

מאיר היה גם בין מייסדי הסתדרות "החלוץ" בליטא וארגן את קבוצת ‏החלוצים הראשונה "קבוצת וילנה" ועלה יחד אתה לארץ בשנת 1920.‏ בארץ עבר מאיר חבלי קליטה קשים, גופו החלש הסתגל בקושי לעבודה פיזית ‏ולתנאי החיים במחנות בכבישים. עם בואו לכנרת יחד עם כל הקבוצה בשנת ‏‏1922 התאושש ונרתם במסירות בעול המשק.‏ עבודתו הראשונה הייתה כמכונאי במוטור הישן על חוף הירדן, מוטור נפט ‏רעוע שהמים מהירדן זרמו אליו בתעלה פתוחה שכל יום נסתמה וצריך היה ‏לחפור בידיים בבוץ ולנקותה. כשהגיע הטרקטור הראשון המשותף לשלושת ‏משקי העמק, כנרת ושתי הדגניות, טרקטור גדול מציוד ישן של הצבא הבריטי ‏היה מאיר הראשון שעבד עליו.‏

 

עם העברתנו לנקודה החדשה הקים מאיר מסגריה מסודרת במשק, אחרי זה ‏היה בין מקימי מכון הירמוך והאקוודוקט שהוביל את המים ממנו לכל אורך ‏העמק. שנים רבות עבד במפעל זה כמכונאי והיה חבר ועדת המים האזורית.‏ לאחר מותו הוצב שלט לזכרו במוצא האקוודוקט.‏

 

לאחר שנאלץ מפאת גילו לפרוש מעבודה פיזית עבד עוד מעל 10 שנים ‏בהנהלת החשבונות של המשק.‏

בשנות החמישים טיפל מאיר רבות במעברת צמח וזכה להוקרה רבה מצד ‏העולים החדשים, התימנים ובני עדות אחרות.‏

 

מאיר היה פעיל בוועדות שונות בקבוצה, כתב הרבה בעלון כנרת ומספר שנים ‏גם ערך אותו.‏

מות רעייתו אסתר ז"ל בשנת 1967 דיכא אותו מאוד, ובסוף ימיו המר לו ‏הגורל ושנים אחדות התענה בייסורים גופניים קשים.‏

 

השאיר אחריו 3 בנים שלום, יעקב ושמואל. שתי בנות – שושנה ורוני, 24 ‏נכדים ו - 15 נינים.‏