יש למלא לפחות אחד משדות החיפוש

נולד בעיר ריגה, בירת לטביה, למשפחה מסודרת. לאב הייתה חנות לכלי לבן. ‏בגיל 5 מתה עליו אמו, אביו נשא אישה שנייה, שגידלה אותו ואף נולד לו אח ‏מישה. אברשה גמר בי"ס תיכון לבנים בגרמנית, ואביו שלח אותו ‏לאוניברסיטה בנפולי אשר באיטליה, ללמוד אגרונומיה. לאחר שנת הלימודים ‏הראשונה, הוא נפגש עם יהודה ארקינד, ידידו מבית הספר בריגה, והם ‏מחליטים לעלות ארצה ב - 1933.‏

 

בתחילה עבד בפרדסים של כפר מל"ל, אחר זמן הגיע לקבוצת גבע, משם עבר ‏עם יהודה ידידו לעמק הירדן. הם נקלטו בכנרת לאחר פגישה שהייתה להם ‏עם ‏בנציון ישראלי ושמואל הרחול.‏ בכנרת נכנס אברשה לעבוד בפלחה, במשך שנים ארוכות היה אחראי במוסך

הטרקטורים. כחצי שנה לאחר בואו לכנרת, מגיעים הרמת-גנים לכנרת, הוא ‏מתקשר עם דבורקה שנתאלמנה, אתה מאמץ את עדנה הבת הבכורה ‏ומקימים ‏את המשפחה, חיים משותפים במשך יותר מ - 50 שנה.‏

 

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הוא מנסה להתגייס לבריגדה, אך הרופאים ‏מגלים בו אנגינה פקטוריס, מחלה הפוסלת אותו מהשירות בצבא.‏

 

בשנת 1947 הוא נבחר להיות גזבר כנרת, ומתמיד בתפקיד 6 שנים, כשבכל מלחמת השחרור הוא אחראי על הספקת הצרכים של המשק ועושה זאת ‏בכשרון רב וברוח טובה. ‏

 

נבחר מטעם כנרת כציר בוועידת האיחוד לאחר הפילוג בקיבוץ המאוחד ‏ב - 1953. ב - 1957 בעודו ממשיך בעבודת המוסך והפלחה מתחיל בעבודה ‏חלקית - 2 ימים בשבוע, כגזבר בציוד-הכבד של מפעלי עמק-הירדן.‏

 

בין השנים 1958 עד מרץ 1960, משמש כמזכיר כנרת.‏

 

בשנת 1960 הוא מתחיל בעבודה מלאה בציוד-כבד, כגזבר. כעבור 4 שנים ‏כשהוא מעורה ופעיל בהנהלת המפעלים וכנציג כנרת, הוא מתמנה כסגן של ‏ארצי מדגניה א' (מנהל המפעלים האזוריים).‏ כעבור שנתיים של פעילות אינטנסיבית, הוא לוקה בשטף דם במוח ונעשה ‏נכה הזקוק לכסא גלגלים. הוא איננו נכנע, ובכוחות נפש ורצון עז, הוא משקם ‏עצמו, נוהג במכונית נכים, יוצא כל יום לעבודה בהנה"ח, כותב ומביע את ‏דעתו בענייני המשק השונים, מתעניין ומעורה בכל.‏

 

ב - 1972 נתקף שנית במחלה אשר מותירה אותו נכה קשה ביותר, כשקולו ‏אובד לו, אך גם הפעם אינו נכנע ועושה מאמצים עצומים להמשיך בעבודה ‏בהנה"ח ובהתעניינות בכל הסובב אותו, את התקשורת הוא מבצע בכתב, בידו ‏השמאלית.‏

ביוזמתו עובר לגור ב"בית-הדר".‏

 

ב - 1989 נפטר כשהוא צלול בדעתו, ומבין היטב את מצבו. תמו 25 שנות סבל ‏וייסורים, ומלחמה אדירה של האדם עם עצמו.‏ היה אדם מבין, בעל תומך ואב מסור למשפחתו, מקובל על הציבור ואהוב על ‏חבריו.‏

 

השאיר אחריו את דבורה אשתו ואת ארבעת ילדיו - עדנה, גיא, דובי ‏ורבקה'לה, חתן וכלות, 11 נכדים ו - 6 נינים.‏