יש למלא לפחות אחד משדות החיפוש

נולד בווילנה שבליטא. שם גדל ובגר עד עלייתו לארץ.‏ שמואל היה בן בכור לאחיו משה ואחותו אידה ז"ל. אמו דבורה נפטרה ‏בצעירותו. האב היה סוחר עורות משכבת בעלי הבתים האמידים. נישא ‏בשנית ‏לחוה ילידת העיר קובנה. האב רצה להכשיר את שמואל לרבנות, את כל ‏שנותיו מגיל 3 ועד 16 למד ב"חדר" ובישיבה מדרגה גבוהה. את השכלתו ‏הכללית רכש ממורה פרטי שלימדו לאחר שעות הלימודים. עמד בבחינות ‏לגמר 6 כתות בגימנסיה.‏

 

בשנים 1914 - 1920 שנות מלחמת העולם הראשונה, סבלו היהודים מרדיפות ‏ודיכוי, שמואל הצטרף בשנים אלו לתנועת "החלוץ", והפך לאחד מפעיליה ‏במגמה לעלות לישראל.‏

ב - 1918 הוא עובד בבית חרושת קטן שסיפק ציוד לצבא. הצהרת בלפור ‏דרבנה את הקבוצה אליה היה שייך בחלוץ בווילנה.‏

 

ב - 1920 נקבעו 28 מצעירי הקבוצה לעלות לארץ, הנסיעה נקבעה ל ‏‎–‎‏ ‏‏4.7.1920, ושמואל שימש כגזבר הקבוצה. הם הגיעו לארץ ב10.8.1920-. תחנה ‏ראשונה הייתה במגדל, משם עברו להר-כנרת, כשהם עובדים בסיקול ‏ובכבישים. משם עברו למחנה לעבודות ציבוריות לסלילת כביש חיפה-ג'דה, ‏ומשם עברו לכביש עפולה נצרת. כמה חודשים עבד אתם א. ד. גורדון והיה ‏

שותף אתו במגורים. ‏מכאן עברו לסלילת הכביש טבריה-טבחה עם גדוד העבודה.‏

שמואל יצא להכשרה חקלאית במיצפה ושימש כעגלון אצל איכר במושבה זו. ‏לאחר נדודים רבים הגיע ל"חצר-כנרת", ב - 1922, בה התקבצה כל הקבוצה –‏"הוילנאים", כפי שנקראה. הקבוצה הדינמית הזו ביססה למעשה את היישוב ‏הקטן שהיה ב"חצר" אז. שמואל היה בין הפעילים שעסקו בכל ענייני הניהול ‏בקבוצה והיה מבין המובילים לקראת הקמת הנקודה החדשה על ה"גבעה".‏ ב - 1924 עלתה כל משפחתו לארץ והתיישבה בעיירה "צמח" הסמוכה לכנרת. ‏פתחו חנות קטנה ומלון מהם התפרנסו עד שנפטר האב ב - 1934.‏

 

בשנת 1929 נשא לאישה את מנוחה שהגיעה לכנרת ב - 1927 ישר מגלות ‏בסיביר.‏ באותה שנה הם עוברים לנקודה החדשה, בה נולדו להם שלושה בנים.‏

‏10 שנים עבד בלול ואחר-כך עבד בהנהלת חשבונות. יחד עם עבודתו היה ‏תמיד פעיל ושותף להנהלת כנרת. יצא לפעילות ארצית ועבד שנים במרכז ‏החקלאי, במשביר, בתנובה באגודה החקלאית, היה חבר במוסדות ה"גוש", ‏ושנים ארוכות עבד בסוכנות היהודית בטיפול ביישובי הנגב. היה אחראי ‏לתקציביהם כסגן מנהל החבל, הדריך ודאג לכל הפרטים בכל יישוב ויישוב. ‏תמיד נסע בתחבורה ציבורית, ולבש חאקי כל חייו.‏ כשסיים את העבודה הציבורית, חזר הביתה להנהלת חשבונות והתמיד בה עד ‏

גיל 80, כשהוא מקפיד על הכנת סיכומים ורישומי אוכלוסייה ומשק ופרסומם ‏לציבור.‏

כשעזב את הנה"ח הלך לעבוד ב"מטקות חופית", ואחר-כך עבר לביהא"ר של ‏התמרים בשטיפת ארגזים, עבודה בה התמיד ממש עד פטירתו.‏

 

שמואל התמיד להשתתף באסיפות כשהוא משמיע את דבריו ומתווה קווים ‏לפעילות ונהלים. כל עוד אפשרו לו רגליו, היה בא גם כשפחת מספר ‏המשתתפים באסיפות מאוד. בעשור האחרון לחייו הטרידה אותו מאוד ‏המחשבה על כך שלא יהפוך נטל למשפחה והסובבים אותו, והרבה לעסוק ‏ולהעסיק את הסביבה בסוגייה של המתת חסד. רק תקופה קצרה ביותר היה ‏מחוסר יכולת תפקוד ונפטר בכבוד כפי שרצה.‏

 

השאיר אחריו את הבנים – אליהו, אבנר ומיכה, את כלותיו ועמם 9 נכדים ו ‏‎–‎‏ ‏‏6 נינים.‏