כשאני זוכר את אחי דובי דורי ז"ל , עולה לנגד עיני דמותו של נער גבוה וצנום, נעים סבר ובעל חיוך ביישני. דובי אהב לעסוק בספורט ושיחק הרבה כדורסל וכדורגל.

תכונה בולטת באישיותו הייתה רדיפתו המתמדת לצדק, נושא שלגביו הוא היה ממש אובססיבי, וזה עורר כמובן לא מעט ויכוחים במשפחה ובסביבתו.

דובי היה נער מופנם, אך ידע לרכוש חברים. אודה שהפרש הגילים הגדול בינינו, הבדל של שמונה שנים, ועוד בתקופת הלינה המשותפת, לא איפשר לנו לשהות ולבלות הרבה ביחד. אני כבר הייתי בצבא ולאחר השחרור נישאתי, בעוד דובי למד בבית הספר התיכון "כפר גלים" שליד חיפה. אך לשמחתי יצא לנו בכל זאת לעבוד יחד שנה אחת בפרדס, לפני גיוסו של דובי, ואני חייב לציין שהתרשמתי מאוד מחריצותו ומערכי העבודה הגבוהים שהוא הצטיין בהם. 

בעת הזאת התקרבנו מאוד והוא אף נהג לבקר בביתנו כאשר נולדו לנו ילדינו הראשונים.

אם אני חושב על דובי, לו היה עמנו היום, אני רואה איש משפחה אוהב ומסור, קיבוצניק, חקלאי בנשמתו, אדם ערכי ותורם לחברה.

תחושת האובדן וההחמצה מלווה אותנו תמיד.

אקל דורי

זה עתה גיליתי, באמצעות בתי הבכורה לימור, על לידתו ומותו בטרם עת של דב דורי ששמו כשמי. בזכותו ובזכות שכמותו אנו משגשגים בארצנו. יהי זכרו ברוך! פרופ' דב דורי טכניון, כפר ורדים