תאריך לידה: 11/07/1925 י"ט תמוז תרפ"א
תאריך פטירה: 12/07/2005 ה תמוז תשס"ה
בן יונה ושמואל
80.
מקום לידה: ישראל
קבוצת השתייכות: חברי כנרת
נח נולד ב"חצר כנרת" להורים מראשוני העליה השלישית, היה הילד הרביעי במשפחה בת שמונה ילדים. החיים ב"חצר", היו חיי דלות, אך ההורים היו חדורי מוטיבציה וחזון להפוך את העמק השומם ומוכה הקדחת, לגן פורח, כילד קטן, הזדהה עם ההורים בדרכי הפעולה שלהם, בפיתוח ענף המטעים, בהחלטות על סוגי העצים לנטיעות, כדי לממש את חלומם.. נח חלה כמוהם בקדחת, וגדל בין הרגבים והנטיעות שנטעו. כשהיה בן 4 שנים, עבר עם כל החברים והילדים, למקום הקבע של קיבוץ כנרת, על "הגבעה". עם הוריו אחיו ואחיותיו, השקיף ממרום הקומה השניה של הבית האמצעי, על העמק וים-הכנרת המשתרע במזרח, עד הרי הגולן החוסמים אותה.
נח סיים בבית-החינוך בדגניה, שמונה כתות לימוד, ועבר ללמוד בבית-הספר החקלאי – "כדורי", שם היו טובי המורים להוראת מקצועות הקרקע, השקיה וענפי החקלאות, בעלי-חיים, מפוי שטחים וכו'.
בן 19 היה בשנת 1944, כשמלחמת העולם כבר הייתה בעיצומה, התנדב נח ל"בריגדה העברית".
בשתי שנות שרותו אלה, עסק בחילוץ יהודים מאירופה, והברחתם לארץ.
לאחר שהשתחרר ועם הגיעו לארץ, גויס ל"הגנה", ולליווי שיירות בגליל התחתון. במלחמת העצמאות היה בין מגיני קיבוץ גשר, פגז שפגע בעמדה בה היה עם אליהו הרחול, פצע אותם והם פונו לטיפול.בבית-חולים. כשהחלים, חזר הביתה לעבודה במטעי הזיתים..
בתחילת שנות החמישים גויס לחיל הנח"ל, ופיקד על מחלקת הנח"ל בעין-חרוד, אחר-כך קיבל להקים היאחזות לרגלי הגולן. בפיקודו, בניגוד לדעת התנועה, הכריז גרעין הצופים שבהיאחזות, על הקמת קיבוץ "גונן". עם סיום שירותו, חזר לכנרת,. ובשנת 1953, נשא לאשה את תמי, מבנות הגרעין. כאן הקימו את ביתם, כאן נולדו להם שלושת ילדיהם.
בשנים 1953- 1955 כיהן בתפקיד מרכז-המשק, תפקיד שעיצב אותו בהיותו מרכז-המשק השני בכנרת. בהיותו בתפקיד זה, קיבל לעיבוד את אדמות הר-כנרת, היה שותף לשכנוע לקבלת אדמות ההר לקיבוץ מידי יוסף וייץ, באותה פגישה, התחייב נח לטעת זיתים בהר, מחויבות ששמר עליה כל ימי חייו מאז.
בשנות השישים, עם הנחת קו מים להר, נפרצה הדרך לטעת מטעי פרי נוספים, בשנות השבעים, בנוסף למטעי הזיתים שטיפח והרחיב, התחיל בנטיעת מנגו, בתחילה עשה נסיונות עד שמצא את הכנה המתאימה להר, והתחיל בנטיעות מסיביות של מנגו בהר. יחד עם זאת, הדריך נוטעים בקיבוצים בעמק הירדן, ישובי הבקעה ועד עין-גדי ויוטבתה שבערבה, איזה זנים ועל איזה כנות לטעת. מטעי המנגו הורחבו והם מהווים היום ענף ייצוא לשווקים באירופה. נח היה אחראי לחלקת הניסיונות ב"צמח", שם השריש חוטרי תמרים מזנים שונים, ונטע מטע תמרים בהר.
בשנת 1985, קיבל על עצמו את תפקיד מזכיר הקיבוץ, הכניס רוגע ושקט בציבור, לאחר שנים של תסיסה חברתית. יחד עם התפקיד המשיך לטפל במטע, כשהוא נעזר ומכניס לעבודה חברים צעירים.
בשנות השמונים, הצליח לגייס את ה-ק.ק.ל. להשתלט על מימי "מעיין קדש", והפך את המקום לפינת חמד המדגישה את הקשר של חברי כנרת להר, מקום בו מספרים את ההיסטוריה של המקום. אחר כך הוסיף מסלולי הליכה ו"אבני דרך" המספרים את סיפור המתיישבים בכנרת וכיבוש ההר.
בשנות התשעים, המליץ על נטיעת מטע של ליצ'י, במקום הכרמים שנעקרו ובקרבת המכוורת, דבר שהוכיח את הצלחת המטע, ואף תורם רבות לדבורים ליצירת הדבש.
ב- ה' באייר תש"ס, 15.5.2000, קיבל נח בטקס הענקת פרסים של עמק-הירדן, את פרס -"ציון הוקרה לאנשי האדמה" - על תרומתו הגדולה בנטיעת מטעים באדמות כנרת ובארץ כולה. וקידום ענפי המשק והחקלאות.
יותר מ-55 שנים עסק נח בחקלאות המטעים, הפך את ההר לגן פורח, לביתו השני. היה גם איש משפחה ואבא מסור ואוהב, שהנחיל לילדיו ונכדיו את האהבה להר, לפרחים ולמטעים שבו. היה מסור לבית-כנרת כולה, פעיל במוסדות הכלכליים של המשק, היה מבאי האסיפות הקבועים, השתתף בכתבות וסיפורים בעלון הקיבוץ. אוסף סיפורי מקום שנכתבו על-ידו, הוצאו בשני ספרים, "יחפים בחצר" ו – "הר-החלומות".
לזכרו הקימו החברים, בין המטעים בהר-כנרת, אנדרטה, שבמרכזה מתנשא עץ תמר שנטע, המשקיף על עמק-הירדן הפורח, מההר שהיה תמצית חייו.
נח השאיר אחריו את אשתו תמי, את ילדיו – שחר, נגה וגדי עם בני זוגם, ו-9 נכדים. |
 |
|
יש למלא לפחות אחד משדות החיפוש
