חיים בן-אשר - קבוצת כנרת

עמוד הבית | מה חדש | יצירת קשר

שם:
שנת לידה:
שנת פטירה:

א	ב	ג	ד	ה	ו
ז	ח	ט	י	כ	ל
מ	נ	ס	ע	פ	צ
ק	ר	ש	ת

חיים בן-אשר

תאריך לידה: 01/07/1904 א' תמוז תרס"ד
תאריך פטירה: 14/07/1998 ו' אב תשנ"ד
בן 94 במותו.
מקום לידה: אודסה
מקום קבורה: בית הקברות כנרת שורה: 3 מספר: 2
שנת עליה: 1921
קבוצת השתייכות: אישי ציבור

חיים בן-אשר נולד באודיסה בחג שבועות 1904. עלה לישראל בשנת 1921, בגיל 17, והצטרף לתנועת העבודה. מיד עם בואו, הבחינו ברל כצנלסון ויצחק טבנקין בייחוד שבו מאז, ובמשך כל שנות חייו, ראה עצמו תלמידם של ברל כצנלסון ויצחק טבנקין, למרות חילוקי דיעות עמוקים שנתגלו ביניהם עם השנים. עם ברל כצנלסון נרקמה ידידות, שבאה לידי ביטוי בביקוריו של ברל

בגבעת-ברנר. ידידות זו, היא שהניעה אותו לקבוע את מקום קבורתו לצד ברל, בבית העלמין שעל שפת הכנרת.

בן-אשר היה ממקימי קיבוץ גבעת-ברנר, בשנת 1928, בדיוק לפני 70 שנה. היה מבין הראשונים שעלו על הקרקע. הוא ואנצו סירני עשו יחד את לילות השמירה על הגבעה. בלילות אלה, נולדה והועמקה הידידות ביניהם.

בן-אשר היה חייל בבריגדה היהודית ועם סיום מלחמת העולם השניה, הצטרף לפעולות ההצלה של שארית הפליטה. עם הקמת המדינה התנדב ל"חטיבה 7" והשתתף בקרבות השחרור של הגליל המערבי.

,בן-אשר נבחר לכנסת הראשונה והשניה, מטעם מפא"י. בהיותו חבר כנסת יזם את חוק "האלמוג והצבי", שהיווה את אבן-הפינה לחוקי הגנת הטבע ואיכות הסביבה בישראל.

עם הפילוג בקיבוץ המאוחד בשנת 1952, עבר לקיבוץ נצר סירני, לאחר שעזב את הכנסת, ירד בשנת 1956 לאילת, וחי בה במשך 42 שנה ובה גם נפטר.

חיים בן-אשר - ספר מבקרים

שמואליק חדש

חיים בן- אשר

חיים היה ממייסדי קיבוץ גבעת ברנר. חלוץ, אידיאליסט, אינטלקטואל והוגה דעות.

פגשתיו לראשונה ב-1945 בהיותי חייל ב"בריגאדה היהודית". המלחמה כבר הסתיימה והבריגאדה התפזרה בכל רחבי בלגיה והולנד.

הפעילות המרכזית של כולנו, הייתה בעזרה לניצולי השואה בכל דרך שרק ניתן.

חיים בן-אשר שיחד עם אבי, מרדכי חדש, התגייסו לבריגאדה בגיל 40 שנה, עסקו בתקופה זו בארגון חיי תרבות בתוך הפלוגות של הצבא ובין היתר החליטו להוציא לאור, עיתון שיצא כל שבוע ויעביר לכל החיילים אינפורמציה וחדשות על מה שמתרחש בארץ ובעולם.

למטרה זו נשכרה דירה בעיר בריסל, שבה נעשתה כל עבודת העריכה. בן-אשר היה העורך והכותב העיקרי.

אבא, היה הדואג לכל הצרכים הטכניים, לכלכלה ולארגון המפגשים.

ביקרתי את שני האנשים הללו בהזדמנויות שונות וראיתי כיצד התפתחו היחסים בין השניים.

אבא העריץ את חיים והיה מוכן לעשות עבורו כל דבר. הוא היה באמת, אדם מיוחד במינו ויכול הייתי לשוחח איתו על כל נושא שבעולם.

קשר זה והיכרות זו, נמשכו גם בשובנו ארצה. בן-אשר חי בגבעת ברנר ואנחנו בכנרת, אולם לעתים די קרובות היה מגיע אלינו לביקור ותמיד הייתה זו פגישה מרתקת עימו ואפילו אימי שלא הייתה חברותית ביותר מצאה עמו שפה משותפת והייתה נהנית תמיד משיחותיה עמו.

כאשר נפטרה חנה אשתו, הפתיע את אבא בבקשה לאפשר את קבורתה בבית-העלמין שלנו.

עד היום אינני יודע מדוע ביקש זאת חיים בן-אשר ומה משך אותו כל-כך רחוק מביתו, מקיבוצו, שם גם חיו ילדיו.

הוא שאל את אבא "אם אפשר להעמיד על הקבר מצבה מאבן בזלת טבעית המצויה באזורנו?" אבא בנדיבות לבו, הציע לו סלע בזלת שבחר לעצמו וסלע זה עומד למראשותיהם של חיים וחנה בן-אשר.

חנה נפטרה ממחלה בהיותה בת 63.

חיים האריך שנים ונפטר כשהוא בן 94. דמותו המיוחדת והמרתקת מרחפת וטבועה עמוק בלבי.

שמואליק חדש

גם אם עברו כבר שנים מאז ראיתי את חיים בן-אשר לאחרונה, דמותו עדיין חקוקה בלבי ויש ברצוני לאמור משהו לעת פרידה.

השנה הייתה - 1945, הסתיימו המלחמה הגדולה והשואה הנוראה.

אני חייל צעיר בצבא הבריטי – בבריגאדה היהודית. שומר על שבוים גרמניים ומחסני נשק ומזון ורואה בעיני את אירופה בחורבנה.

מוצב ומשרת בבסיס צבאי בפרבריה של אחת הערים הגדולות של בלגיה.

בוקר אחד, יצאתי לבקר את אבי – מוטקה חדש, שגם הוא שרת בבריגאדה והיה מוצב לתפקידו הצבאי בבריסל הבירה. בין יתר תפקידיו שהיו קשורים לענייני העם ופליטי השואה, עסק אבא בהוצאת עלון הבריגאדה ולמטרה זו נשכרו מספר חדרים בקומת הגג של אחד הבניינים במרכזה של בריסל.

טיפסתי במדרגות עד לקומת הגג. דפקתי על דלת. נכנסתי לחדר קטן שבו שתי מיטות צבאיות מתקפלות והחדר ממש ריק ונזירי.

על אחת המיטות ישב בחור ממושקף, בעל בלורית שחורה ומגודלת ועיניו בורקות מתחת לעדשות משקפיו. הוא הסתכל בי בחיוך שובב ובהרבה סקרנות. שמח לשמוע שאני בנו של מוטקה חדש, חברו לחדר ולעבודה.

הייתה זו פגישתי הראשונה עם חיים בן-אשר. לפגישה זו לא היה המשך באותה תקופה ודרכינו נפרדו לשנים. הכרותינו התחדשה כעבור שנים כשכל אחד מאתנו כבר השאיר מאחוריו שרשרת של פעילויות, הן בחיים האישיים והן במערכת הציבורית.

במשך השנים ראיתי כיצד נרקמת ומתפתחת מערכת יחסים מיוחדת במינה, בין שתי דמויות – מוטקה חדש וחיים בן-אשר, שלכל אחת מהן מאפיינים מרתקים.

דמותו של חיים בן-אשר – אינטלקטואל, פילוסוף, שהלך מחשבתו היה מכוון לדרכי פתרון לבעיות הקיומיות של העם היהודי כולו ושל היישוב והמדינה

הצטיירה לפני דמות של ניגודים.

מחד – הוגה דעות ואיש הספר והעט.

ומאידך – אהבת חיים שוקקת מלווה בהומור חי ובשובבות נעורים נצחית.

ביקוריו במשפחתנו היו תמיד מרתקים – ברוח הטובה שהייתה נושבת בהם. אפילו אמי שתמיד הייתה מבקרת בסרקזם בני שיח שונים, הייתה נהנית תמיד הנאה גדולה מכל ביקור שלו ושיחה עמו.

זכורה לי אפילו פעם אחת נסיעה שלי עם אמי לאילת במטרה לנקות ולעשות סדר בדירתו בהזדמנות שהוא היה באחת מהרפתקאותיו מעבר לים.

אבא שלי – מוטקה חדש, ידע להעריץ דמויות מהחיים כמו גם דמויות היסטוריות. וכשהעריץ – היה לזה ביטוי עמוק ומעשי בהתייחסותו.

רעיונות שונים שתפסו את מחשבתו והגיגיו של בן-אשר הוגשמו בעזרתו המעשית של אבא – החבר והרע.

בן-אשר חלם ושאף להגיע ולבקר את העדה האתיופית בחבש ולברר את הנעלם הגדול – כיצד שמרו במשך דורות את הקשר לעם היהודי ולירושלים.

אבא דאג לכל הסידורים ופרטי המסע ודאג גם שבכל מקום ששם יבקר בן-אשר יהיה מישהו שילווה אותו, ישגיח עליו וימלא כל צרכיו.

בן-אשר חלם על מסע ממושך באניות "צים" הפוקדות את נמלי הים בארצות רבות ואקזוטיות. אבא בקשריו הרבים דאג למסע ולכל הפרטים הנדרשים וסקרנותו של חיים באה על סיפוקה.

כאשר הלכה חנה רעייתו לעולמה עשה אבא הכל כדי להביאה לקבורה על שפת הכנרת ולשים למראשותיה את סלע הבזלת שבחר לעצמו.

במהלכם של החיים, יכולתי לראות כיצד שתי הדמויות השונות כל-כך זו מזו משלימות זו את זו ויוצרות ידידות מופלאה.

כאשר אני בוחן את השנים הרבות שעברו – אני יודע שדמותו המיוחדת של האיש הזה, תרמה הרבה לגיבושם של חיי שלי.

חיים בן-אשר, חי חיים ארוכים, מלאי עניין ושמחת-חיים כאשר משפחה מבורכת ואוהבת סובבת אותו תמיד.

משפחתנו – משפחת חדש שותפה עמכם בצערכם.

נזכור אותו באהבה.

תשרה רוחו של חיים בן-אשר עם רוחם של רבים ויקרים הנמים את שנת הנצח לקול רחשם של הגלים בכנרת.