יש למלא לפחות אחד משדות החיפוש

שמואל נולד באוסטריה, בעיר וינה, להוריו פרדריקה וברוך קסלר. לשמואל, הבן הבכור, היה אח צעיר. המשפחה עברה לצ'כיה מטעמי פרנסה. כששמואל היה בן 5, נסע האב לארה"ב. האם נשארה לפרנס את שני ילדיה בתפירה ומגמילות חסדים. החיים בין הגויים היו חיי בדידות. הקשר עם האב נפסק בימי מלחמת העולם הראשונה.

בן 14 היה שמואל, כשהתחיל לעבוד ולעזור בפרנסת המשפחה. יחד עם זה, המשיך ללמוד ואף היה תלמיד טוב. מגיל 12 היו לו תלמידים שלימד. בגיל 14 הצטרף לתנועה ובגיל 17 נעשה מדריך בתנועה. האח הצעיר חלה בשחפת וכששמואל היה בן 22, האח נפטר. רק אז יצא להכשרה בצ'כיה, אצל איכר גרמני, כשהוא מבוגר ב - 5 שנים משאר החניכים.

ב - 1929, בעזרתו של אליק שומרוני, סופח לקבוצת עולים והגיע לארץ, הצטרף לקיבוץ שהוקם בטבריה עילית, על-ידי עולים מליטה ולטביה. היה בודד ביניהם, עם שפתו הגרמנית. ב - 1932 התפרק קיבוץ טבריה ושמואל נשלח להקים את קיבוץ רמת-גן, עם חלק מהחברים. היה מבוגר מכולם ב 5-6 שנים. הוא נשא את ז'ניה קוריצקילאשה ברמת-גן ונולדה להם בת, נירה קסלר, שהיתה הבת הבכורה של קיבוץ רמת-גן. ב - 1934 עבר קיבוץ רמת-גן לקבוצת כנרת ושמואל נפרד מז'ניה, אשתו. בשנות ה - 40 הצליח שמואל להביא את אמו הזקנה לכנרת וטיפל בה במסירות עד יומה האחרון.

ב - 1944 נשא לאשה את זהבה מרכוס ונולדו להם 3 בנות.

שמואל עבד שנים רבות בפרדס של כנרת, 4 שנים היה מדריך נוער עולה, 19 שנים היה שלם המשכורות לשכירים של כנרת, כשעבד בהנהלת חשבונות. שנים רבות עבד במפעל המטקות, לקשישים בכנרת. ב - 4 שנותיו האחרונות גר בבית-הדר, שם נפטר כשהוא קורא ספר. 

שמואל היה איש יוצא דופן בחברה הכנרתית, לא השתייך לחבורה מסוימת. היה אוטודידקט, איש ספר, בעל חוש הומור ודיבור מיוחד. התאים עצמו לחיי החברה בקיבוץ, בהכרה ואמונה. היה איש משפחה מסור.

השאיר אחריו את אשתו זהבה, את הבנות נירה, דינה, ענת והגר, ואיתן בני זוגם, 12 נכדים - 10 נינים.