יש למלא לפחות אחד משדות החיפוש

ד"ר הדסה דין, ילידת ה"חצר", כנרת - נולדה בעין-חרוד, בצריפים הראשונים של ביה"ח עפולה. הדסה היתה בתם השניה של עליזה ואהרון שידלובסקי, ממייסדי כנרת וחברים מרכזיים בה כל חייהם.

ב - 1929 עברה ל"גבעה" עם כל חברי כנרת, כשהיא נישאת בזרועות אמה והיא בת שנה, כשאיתם אחותה הגדולה - ריקה. שתי הבנות גרו עם ההורים במשך כל שנות ילדותן, בחדר שניתן להם ב"בית הדרומי".

הדסה גדלה עם כל ילדי הקיבוץ. בגיל 6 התחילה ללמוד בבית-החינוך המשותף בדגניה א', שם למדה 12 שנים. היתה תלמידה מוכשרת מאד, היתה יפה וברורה וכבר בגיל 11 הכריזה על רצונה להיות רופאה, כשתגדל. ואכן, הגשימה את חלומה.

בראשית 1947 הכירה את מכבי דין, שהיה בן-דודתה והגיע מארה"ב ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים. הדסה הגיעה בעקבותיו לירושלים, כקשרית .בימי המצור במלחמת השחרור. הם נישאו שם ונולדו להם שתי בנות ב - 1953 התחילה הדסה ללמוד רפואה, בביה"ח "הדסה" בעין-כרם. היא הצליחה מאד בלימודיה וכשסיימה, הוצע לה לעסוק במחקר. אולם, היא ראתה את הטיפול בחולים כמטרה עליונה ועד סוף ימיה לא פסקה התעניינותה בחולים, במחלותיהם ובמציאת דרך לעזור להם. החברים מכנרת מצאו אצלה תמיד אוזן קשבת וסיוע למצוקותיהם.

בשנת 1962, עזבו היא ומשפחתה את ירושלים וירדו לפתח-תקוה. נכנסה לעבוד בביה"ח "בילינסון", שם התמחתה במחלות פנימיות. ב - 1967, אחרי מלחמת ששת הימים, יצאה הדסה לסינסינטי בארה"ב ושם התמחתה במשך 3 שנים בקרדיולוגיה - היה זה תחום שאליו התמסרה ובו הגיעה להישגים רבים, תוך עבודה מאומצת בביה"ח "בילינסון" בפתח-תקוה.

.ב - 1985 יצאה הדסה ליוהנסבורג (דרום-אפריקה) לשנת השתלמות נוספת היא בחרה בבי"ח ממשלתי, בו כל החולים כושים וזאת, על מנת להכיר מחלות לב שנעלמו מארצות המערב. שם, באמצע השנה, התגלתה אצלה מחלת הסרטן. היא נותחה, אך התעקשה לסיים את שנת ההשתלמות.

למרות ניתוחים וכימותרפיה, עם סבל נורא ומכאובים, החזיקה מעמד 14 שנים. עד שנתיים לפני מותה, המשיכה לעבוד, להשתתף בייעוצים ובכל דבר בו יכלה לתרום.

הדסה היתה אשה נעימה, עדינה ואוהבת. אהבה את החיים והקדישה את כל חייה לעזרה וסעד לחולים.

לפי בקשתה, נקברה ליד הוריה בבית העלמין - כנרת.

השאירה אחריה את שתי בנותיה, נועה ושרון, בני זוגן ואיתם 6 נכדים.