יש למלא לפחות אחד משדות החיפוש

נולד באסטוניה, בעיר קטנה – נרווה, למשפחת פועלים קשת יום בת 4 ילדים. ‏

מולה הילד השני במשפחה. בעיר קהילה יהודית בת 80 משפחות, ששומרות ‏

מסורת.‏

הקהילה הקפידה על לימודי קודש, והילדים הלכו ל"חדר". לימדו את הילדים ‏

עברית, וגם קצת ציונות.‏

מולה נאלץ בגיל צעיר מאוד לצאת לעבוד כדי לעזור בפרנסת המשפחה, הוא ‏

למד תפירת נעליים בתנאים קשים וניצול.‏

כשהתבגר עבר עם המשפחה לעיר הבירה - טלין, שם הצטרף לתנועת ‏

הנוער - נצ"ח השומר הצעיר. שנה הוא משרת שרות חובה בצבא האסטוני.‏

 

באוקטובר 1933 - עלה לארץ, (היחיד מכל משפחתו). בנמל הוא נפגע ‏

בתאונה, ואושפז בבי"ח.‏

כשהחלים הגיע ישירות לקיבוץ רמת-גן, אל חבריו.‏

 

מולה התנדב לפלוגת עבודה שיצאה להקמת מפעל האשלג בסדום.‏

כשהסתיימה עבודתם חזר לקב' כנרת בה נעשה כבר האיחוד עם קיבוץ ‏

רמת-גן וצורף לקבוצת הבניין שהוקמה בכנרת.‏

תקופה מסוימת עבד בסנדלרייה, שהכינה נעליים וסנדלים וסיפקה כל ‏

ההנעלה לקיבוץ.‏

 

שנים רבות היה טרקטוריסט - פלח, עבודה שמאוד אהב לעשות.‏

 

בכנרת הקים את ביתו עם לובה אשתו ועם ביתם היחידה אורית.‏

ב - 1961 נפטרה לובה, ומולה המשיך בעצמו לגדל את אורית, וליווה באהבה ‏

רבה ובמסירות אותה ואת שלושת ילדיה.‏

 

עם הקמת ביה"ח "ספן" לפורמייקה בעמה"י, היה בין העובדים בו, והתמיד בכך ‏

שנים רבות, כשהמנהלים שיבחו תמיד את עבודתו.‏

 

ב - 1975, עם תחילת העבודה במפעל "חופית" בכנרת, הצטרף לצוות ‏

העובדים הראשון שאייש את המפעל, והתמיד בהקפדה ונאמנות לעבוד בו עד ‏

יומו האחרון.‏

 

מולה היה איש מופנם, שמר על פרטיותו, וזכה לשרת את עצמו בביתו עד ‏

מותו, היה מסור ודייקן בעבודתו, איש משפחה חם תומך ואוהב.‏

 

השאיר אחריו את בתו אורית ושלושה נכדים.‏