יש למלא לפחות אחד משדות החיפוש

נולדה בשכונת בורוכוב למשפחת פועלים. הייתה הבת השניה, אחות לאחיה ‏היחיד. עם בני גילה הצטרפה ל"קן בורוכוב", שגיבש הכשרות של "הנוער ‏העובד" מבני השכונות שבקרבת תל-אביב.‏

ב - 1939 הגיעה שפרה לקבוצת כנרת עם הכשרת "הנוער העובד", השתלבה ‏בחיי החברה ובעבודה בקיבוץ.‏

ב - 1942 נישאה לאורי סטולר, מבניה הראשונים של כנרת, בחתונה משולשת ‏עם עוד שתי נערות מההכשרה שלה, שנישאו לבני כנרת, אחד מהם היה ‏מנחם, התאום של אורי ממשפחת סטולר הגדולה.‏

בכנרת עברו על שפרה כל חייה, כאן נולדו שלושת ילדיה, כאן אימצו שפרה ‏ואורי את עציון וגידלו אותו כבן עם ילדיהם.‏

מתחילת דרכה בכנרת עבדה שפרה בחינוך הילדים. התחילה עם פעוטות וילדי ‏גנים, אתם נדדה לחיפה במלחמת השחרור, עבדה שנים עם ילדי ביה"ס ‏ושימשה מטפלת מדריכה לילדי גיל הנעורים בני "בית-ירח", הפכה למטפלת ‏בעלת שיעור קומה, גילתה הבנה רבה בצורכי הילדים ונתנה יחס חם להורים. ‏

ארגנה שנים רבות את חופשות הקיץ לילדים, טיולים, מסיבות, הייתה ‏מעורבת בבעיותיהם בבית הספר ובכלל.‏

שפרה כיהנה בוועדות ותפקידים רבים ותמיד הצליחה בהם. הייתה מרכזת ‏חינוך, 5 שנים ריכזה את מחסן הבגדים, הייתה חברת מזכירות, בוועדת ‏קליטה, וועדת קשישים, וועדת מינויים ועוד ברבות מהוועדות בכנרת. הייתה ‏אחראית על סידור החתונות בכנרת.‏

ב - 1977 קיבלה על עצמה את ריכוז חדר-האוכל שהיה בשפל. תוך זמן קצר ‏הכניסה בו סדר, אך אז חלתה ונאלצה לעזוב את עבודתה זו.‏

ב - 1977 נכנסה לעבוד בחדר העיון של ביה"ס. גם כאן מייד הורגשה נוכחותה. ‏הנהיגה סדרי עבודה והפכה את המקום לאבן שואבת לתלמידים ומחנכים. ‏כ - 20 שנה, ממש עד יום מותה, התמסרה לעבודתה זו.‏

ב - 1989 נפטר אורי לאחר מחלה קשה. פטירתו שברה בה את כוח ההתנגדות ‏ומחלתה הקשה חוזרת. מחלה זו הכריעה אותה.‏

שפרה הייתה אישה חמה, טיפחה וגידלה את משפחתה, פתחה את ביתה ‏לרבים, שמצאו אצלה ואצל אורי חברות ובית חם. הייתה אשת עבודה ופעילה ‏בחיי הקיבוץ. שנות האלמנות היו קשות ועצובות בשבילה.‏

השאירה אחריה את ילדיה - עמרם, ארנון, עציון ורותי, 3 כלות ואתם ‏‏15 נכדים.‏