יש למלא לפחות אחד משדות החיפוש

נולד בפולין בעיירה מונסטרז'יסקה באזור טרנופולי.‏ בהיותו תינוק בן 11 חודשים נפטר אביו, והשאיר את אמו ושתי אחיותיו ‏הבוגרות ממנו רבקה ויטי. האם, טובה, ניהלה את תחנת הקמח המשפחתית, ‏מקור פרנסת המשפחה.‏

כשבגר, למד בבי"ס למסחר במחלקה מיוחדת לטחנות קמח ואף עבד בהפעלה ‏וניהול טחנת-קמח תעשייתית.‏

ב - 1934 גויס לצבא הפולני ל - 6 חודשים. בתקופה זו הכיר בעל תחנת-קמח גדולה ונשאר לעבוד אצלו כ - 4 שנים.‏ ב - 1939, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, גויס כתותחן בצבא הפולני. הגיוס ‏החפוז לא אפשר לו להיפרד מבני משפחתו.‏ במהלך הקרבות נפל בשבי הצבא הגרמני והוחזק 21 חודשים באי שמור בים ‏הבלטי, שם הועסק במחצבת אבנים בתנאים קשים ומחפירים.‏

בעיצומה של המלחמה הצליח לברוח מהשבי דרך הנהר בוג, שעות ארוכות של ‏שחייה וצלילה תחת מטר יריות שכוונו לעברו.‏

לאחר 3 חודשים של בריחה וחיפוש מזון הגיע לשטח שהיה בכיבוש רוסי, גויס ‏לצבא הרוסי ולחם נגד הגרמנים. שירת שם כאחראי על חלוקת מזון ואחר-כך ‏נבחר למשימות מיוחדות מעבר לגבול מנג'וריה.‏

רק ב - 1945 קיבל את חופשתו הראשונה ונסע לעיירת הולדתו למצוא את בני ‏משפחתו. כשהגיע לא מצא איש וביתו לא היה קיים. כולם נספו בשואה. הוא ‏החליט לערוק מהצבא הרוסי והצטרף לארגון "הבריחה".‏

במסגרת "הבריחה" ו"עלייה ב'" פעל באיטליה (בבארי) ובאוסטריה ‏‏(בוויקשייט), שם היה אחראי על אספקת ביגוד לפליטים מטעם הג'וינט.‏

ב - 1946 היה קשור עם אונר"א - מינהל הסיוע והשיקום שליד האו"ם. ‏בפעילותו זו הצטיין ביושרו האישי, ניקיון כפיו ובכושר הארגון והסדר.‏

בסוף 1947 עלה ארצה מאוסטריה בדרך בלתי לגלית. בארץ התגורר אצל ‏קרובי משפחה והם היפנו אותו לקב' כנרת.‏

בסוף שנת 1949 פגש בכנרת בבלהה (חפץ-שטראוס), אלמנת מלחמת השחרור, ‏שחזרה עם בתיה משנת שהות בארה"ב. נישא לה ב - 1950 והקימו את ביתם ‏בכנרת.‏

בדצמבר 1951 נולד בנם יצחק.‏

יעקב היה חקלאי ושנים עבד בגן הירק ובפרדס, אבל את רוב שנותיו הקדיש ‏לעבודה באסם התבואות של כנרת, טיפל בידע בשימור הגרעינים ובהכנת מזון ‏מרוכז לבעלי-החיים בכנרת.‏

ב - 1976 נפטרה בלהה אשתו ממחלה קשה.‏

כשהתרופפה בריאותו נכנס לעבוד ב"חופית מטקות", שם בין היתר, היה ‏אחראי על הפעלת הרובוט. כתמיד, התמיד בעבודתו והשקיע בה את כל כולו.‏

בחמש שנותיו האחרונות חי יעקב ב"בית-הדר" והשתלב בעבודה ב"הדרית". ‏לאורך שנים רבות תיפקד כסב מסור ודואג לנכדיו.‏ יעקב היה אדם צנוע ושקט, מעולם לא התלונן, לא הרים קול, אהב את ‏

הבריות, היה מסור מאוד לילדיו ונכדיו עד סוף ימיו.‏

השאיר אחריו את בתיה ובני, 6 ילדיהם והנכדים שלהם, ואת יצחק בנו, רונית ‏כלתו ו - 4 נכדים.‏