יש למלא לפחות אחד משדות החיפוש

נולדה בוינה שבליטא, לחנה ויונה שפרירי (שוקסטולשסקי) היא הייתה הבת ‏החמישית מתוך 6 ילדי המשפחה. האב חייט מומחה במלאכתו והאם עוזרת לו ‏בעבודה. ההורים היו ציוניים, מקפידים ללמד ולדבר עם הילדים עברית ועם ‏לימוד השפה הלועזית.‏

בלה למדה עד גיל 15 בבי"ס "תרבות" ואז היא עולה ארצה.

ב - 1925 , בליל-הסדר, היא הגיעה לכנרת עם ההורים, אחותה רבקה ואחיה ‏הצעיר והצטרפו לשלושת האחים הגדולים ב"חצר". הם הקימו בכך את ‏המשפחה הגדולה-החמולה, שבמשך כ - 20 שנה מרכזים אותה ההורים שחיו ‏ועבדו עם החברים בכנרת.‏

בשנתיים הראשונות היא משתלבת בעבודה עם כל החלוצים ב"חצר".‏ בגיל 17 היא נשלחת ללמוד במשק פועלות בפתח-תקווה. עם תום הלימודים ‏בלה חוזרת לחצר-כנרת ונכנסת לעבוד בלול.‏

ב - 1929 היא עוברת ל"גבעה" עם כל חברי כנרת, והמשיכה לעבוד בלול של ‏כנרת.‏

ב - 7.1942 - במלחמת העולם השנייה, התגייסה בלה ל- אי-טי-אס - חיל ‏הנשים בצבא הבריטי, היא שימשה כנהגת במשך שנה וחצי במצרים. אחר כך ‏עברה להיות נשקית, עד שהשתחררה ב - 10.12.1945

כשחזרה בלה לכנרת לאחר שלוש וחצי שנים בצבא, היא שבה לעבוד לול.‏

ב - 1946 היא נישאת ליהודה לנדר, ניצול שואה, אותו הכירה בכנרת.‏

משנת 1951 הם מגדלים יחדיו את בתם היחידה כרמלה.

בלה ממשיכה עבודתה בלול עם מלכה גלובוס חברתה, מקום עבודה שלא ‏נטשה במשך כ - 50 שנה.‏

ב - 1979 נכנסה לעבוד במחסן התאים של החברים.‏

ב - 1989 נפטר יהודה בעלה, היא חלתה ועברה להתגורר בבית-הדר.‏

‏5 שנים של סבל עברו עליה בבית-הדר, כשצוות הבית, כרמלה ומשפחתה ‏מנסים לסעוד אותה ולהקל עליה.‏

בלה הייתה אישה נחרצת, הייתה מחסידי הקוראים וקראה כמעט כל הספרים ‏בספריית כנרת. שנים רבות השתתפה במקהלת הקיבוץ והופיעה אתם בחגים ‏ואירועים. הייתה סבתא מסורה מאוד לנכדותיה שבכפר-חיטים.‏ 

השאירה אחריה את כרמלה בתה, חתן ו - 4 נכדות.‏