יש למלא לפחות אחד משדות החיפוש

נולדה בעיירה זילופה בלטביה, ליד הגבול הרוסי. בתיה הייתה רביעית מבין 8 ילדים (חמש בנות ושלושה בנים). האם, עקרת-בית והאב חקלאי, שעסק גם במסחר. סבא וסבתא של בתיה, היו ממייסדי פתח-תקווה, והקימו בארץ משפחה ענפה ומסועפת.

הוריה של בתיה, ושלוש מאחיותיה נספו בשואה. כל הנותרים שהספיקו, עלו ארצה ובנו בה את ביתם.

בעיירת הולדתה הייתה בתיה פעילה ב(נצ"ח), תנועת-הצופים.

ב - 1934 עלתה ארצה והגיעה ישירות לכנרת, כהשלמה לרמת-גנים. בראשית דרכה בכנרת, עבדה בעבודות שונות, (בין השאר בסלילת הכביש מול אפיקים), במשתלה, לייחורי גפנים, ובמשתלת הפרחים. בכנרת הקימה עם לסיק את משפחתה, ללסיק ולארבעת הבנים שנולדו להם הקדישה את כל כולה.

בתיה עבדה בחליבה ברפת, בבתי הילדים, ונטלה חלק בתורנויות למיניהן. ב - 1959 נבחרה לשמש כמחסנאית בגדים, תפקיד אותו מלאה במסירות כ - 6 שנים, במהלכו הוכנס התקציב האישי בהלבשה.

ב - 1964 הצטרפה לצוות בית-האריזה לתמרים, בו עבדה במקצועיות ובמסירות רבה.

ב - 1960 חלתה בתיה במחלה קשה, אך התאוששה ממנה בצורה יוצאת-דופן, והמשיכה לתפקד כבריאה לכל דבר, במשך 35 שנים.

ב - 1975 נפל בנה גדי ז"ל, בעת שרות מילואים, שעה שמטוס "הרקולס" של חיל-האוויר, התרסק בפיסגת ג'בל הלל אשר בסיני.

התמסרותה לבניה, כלותיה ונכדיה לאחר האסון, היוו מאז את תמצית עולמה, והקלו במעט את נטל השכול הכבד.

בשנותיה האחרונות עבדה בתיה בבישול, והתמידה בכך כל עוד כוחה היה עמה. בתיה הייתה פעילה בחיי החברה והמשק, וטפחה באהבה ובמסירות את הקן המשפחתי.

השאירה אחריה בעל- לסיק, שלושה בנים- נחמיה, שאול ואליהו, ארבע כלות ואתם 15 נכדים, ושני אחים.