יש למלא לפחות אחד משדות החיפוש

נולד בעיר וילנה, בליטא, לחוה ונח ברודניאק. שלמה היה בן יחיד בין שתי ‏אחיות, האב מוסמך לרבנות, לא רצה להתפרנס מכך ורכש מנסרה לכלכת ‏המשפחה, היה מעשי משכיל ודעותיו מתקדמות. האם, בת-הרבה מעיירה ‏סמוכה, משכילה, מלומדת ואף ידעה עברית. הבית בעל אופי יהודי לאומי, ‏ציוני, ספוג בתרבות רוסית כללית.‏

בגיל 15 וחצי, נכנס שלמה כחבר בתנועת "צעירי ציון" בוילנה. ב - 1919 סיים ‏בהצטיינות את הגימנסיה והתקבל ללימודי הנדסה בבי"ס פוליטכני, בבורדו ‏בצרפת. באותה תקופה נפתחות דרכים לעליה לא"י, נוסד סניף של "החלוץ" ‏בוילנה. קבוצה של 20 בחורים ו - 8 בחורות מתארגנת לעלייה מיידית, הם ‏וויתרו על המשך הלימודים, ושלמה ביניהם.‏

ב - 1920, בראש-השנה, הגיעה הקבוצה ה"וילנאית" (כפי שנקראו) לארץ. הם ‏התחילו בהכשרת קרקע במגדל והמשיכו בהר-כנרת, יפי הנוף עם הכנרת הביא ‏את שלמה לאמץ לו את השם "כנרתי". הקבוצה המשיכה בסלילת כבישים ‏ובנין. ב1922- הצטרפה הקבוצה ל"חצר-כנרת" שעמדה כמעט בשיממונה, ‏

ואימצו אותה לביתם הקבוע. שלמה השתלב מייד בין החברים המובילים ‏שניהלו את כנרת. עבד בפלחה, בירקות ובהכשרת קרקעות.‏

ב - 1923 נישאו שלמה וחנה בת-חורין (קרקנובסקי), אף היא מחבורת ‏הוילנאים, פעילה ובעלת יכולת, בכנרת נולדו להם ארבעת ילדיהם. בשנים ‏‏1925 - 1936, היה הגזבר של כנרת לסירוגין עם ש. הרחול, בשנים הקשות של ‏דלות במשק. ‏

בשנים 1927 - 1929 היה מרכז את קבוצת הבניין של הבתים הדשים על ‏‏"הגבעה". ב - 1936 רכז את האיגוד ומען תוצרת הארץ בחיפה, נסע לחו"ל ‏בשליחויות.‏

מ - 1938 עד 1948 - הוא ריכז את ענף תפוחי-האדמה, תקופה חקלאית ארוכה ‏שזכר ודיבר עליה באהבה כל שנותיו.‏

ב 1948 - 1955 עבד במרכז החקלאי, ועסק ביישוב העלייה הגדולה שלאחר ‏מלחמת העולם השניה.‏

במלחמת השחרור נהרג בנו דני, בקרב על "צמח", והוא נער בן 18 בלבד. ‏

ב - 1954 נפטרה חנה אשתו ממחלה קשה, ולאחר שנתיים הוא נישא לדינה ‏אחותה של חנה.‏

בשנים 1956 - 1960 הוא יוצא לנהל את סניף תנובה חיפה-צפון. בין השנים ‏‏1961 - 1966 הוא סמנכ"ל משרד החקלאות , עם השרים - משה דיין וחיים ‏גבתי.‏

בשנים אלה הוא ריכז את כתיבת הספר "החצר והגבעה" עם ברכה חבס. ‏

מ - 1968 עד 1972 היה מבקר "האיחוד" בתנועה הקיבוצית. בשנים 1972 - 1977 ‏הקים וניהל את בי"ח "ארצ'רד" בכרמיאל, מטעם ספן ועץ-לבוד.‏

שלמה היה ציר ברוב ועדות התנועה וחבר במוסדותיה. במקביל היה פעיל גם ‏בבית ומקפיד למלא כל החובות הקיבוציים. אהב לצאת לעבודה בשדה, עבד ‏בבננות , בהשקיה ובכל עבודה. בשנים האחרונות השתלב בעבודה ב"חופית" ‏מטקות והקפיד למלא את שעות העבודה עד יומו האחרון. ערך העבודה היה ‏

מקודש בעיניו.‏

התמיד לתרום מניסיונו ויכולתו בכנרת, לא ויתר על הליכה לאסיפות ודיונים ‏חברתיים וכלכליים. היה מצוי בענייני הקרקעות של כנרת ומסר לדור הצעיר ‏את כל המידע והנחישות לגבי שמירתן. הייתה למעורבותו תרומה עצומה ‏לניהול חיי כנרת. חיוניותו לא פגה, כל השנים נהג לשחות בבריכה מדי יום ‏בקיץ, ובחורף היה הולך לירדן. השתתף בשמחות, בשירה, בברכות, ואף הספיד ‏וליווה את יקירי הקיבוץ למנוחתם האחרונה. היה האחרון מהקבוצה ‏הוילנאית בכנרת.‏

שלמה הרבה לכתוב שירים, את חלקם קרא באירועים שונים ואף פרסם ‏אותם בעלון כנרת בבהירות חשב על יום מותו ובחר משפט משיר של לוי ‏בן-אמיתי "נסוג לשדות רחוקים", כך רצה לספר לחבריו על פטירתו והליכתו ‏לתמיד.

4 וחצי חודשים לפני פטירתו, והוא בן 92, שכל את נכדו-חן, בנו של ‏נח, צעיר ילדיו.

השאיר אחריו את דינה אשתו, את בניו- אמקה, אירה ונח, ‏כלותיו וחתנו, ואתם 9 נכדים ו - 6 נינים.‏