עצוב לי היום, עצוב מאוד. הלך לי חבר. איבדתי ידיד.

טרם זמנו הלך האיש הזה ושירת חייו באמצע נפסקה.

ארבעים שנה צעדנו יחד במשעול החיים ובנתיב המפותל של חיי הקבוצה – ובכל פעם הייתי נפעם מחדש מהדמות המיוחדת הזאת, מהשפע והעצמה הגועשים – מיקותיאל. בממדי גופו הקטנים ובכתפיו הצרות עמס על עצמו, לאורך כל חייו, משאות אדירים, שהגיעו ליעדם בזכות מכלול התכונות והכישרונות ששכנו בו: יצירתיותו האמנותית, יכולת הארגון והביצוע שלו, היותו חלוץ, ציוני ואיש קבוצה שלם.

ככל אחד מאתנו היו גם בו חולשות וחסרונות. אבל התקיים בו ובאישיותו, שילוב נדיר של הקדשה עצמית ליצירה המוסיקלית המתפרצת מנבכי נשמתו, עם תרומה בנפש חפצה מעשרו הרוחני, לחברה בה הוא חי ולכנרת שלנו.

 

עצוב היום. עצוב מאוד. נפער בחיינו חלל שיהיה קשה למלאו!!!

לי ולמשפחתי היית ידיד נאמן לאורך כל חיינו. בשעות יפות, בזמנים קשים ובימים רגילים.

הבאת אותנו ושיתפת אותנו בחוויות יצירתך וחילקת עמנו את שמחת הגמול. עמוק מאוד הקשר.

איך לפתע, נדם הסאון הרוגש, המתפרץ?

קשה הפרידה. אנחנו אוהבים אותך, קותי, ידיד יקר, רע!

עצוב לנו היום. עצוב מאוד 

                                                                                                שמואליק