אהרון נולד בעיירה פרידריכשטט שליד ריגה. הוא היה הצעיר בין שלושה בנים ונקרא בביתו ובפי חבריו "אצקה". ב- 1916 בעקבות מלחמת העולם הראשונה, נאלצה המשפחה לעזוב את לטביה ולנדוד כפליטים לרוסיה. כעבור שנה חזרה המשפחה ללטביה והשתקעה בריגה. אביו התפרנס בעיקר מהרכבת שעונים ותיקונם, ובתקופה מסויימת גם מהכנת טבליות סכרין במחתרת. להשלמת פרנסה, פתחה אימו מסעדה ביתית ופנסיון. אצקה למד בבית ספר יסודי ותיכון גרמניים, והמשפחה כמעט ולא קיימה בביתה מסורת יהודית.

הקשר הראשון עם הציונות היה בעקבות ביקור ז'בוטינסקי בריגה והקמת תנועת בית"ר. בגיל 16 ניסה אצקה לצאת מטביה ולעלות לבדו לארץ ישראל. הוא הגיע באוניה לחוף יפו, אך לא ניתן לו להכנס והוא חזר לאירופה לאחר מסע של 4 חודשים. אצקה חזר לסיים את לימודיו בבית הספר התיכון. השתתף בחוגים לציור ופיסול ובמקביל למד אחה"צ נגרות בבית ספר למלאכה. בשנת 1928 הוא עזב את בית"ר והצטרף לתנועת השומר הצעיר נצ"ח. שם הכיר את לאה, ומאז נקשרו חייהם לאורך כל הדרך. אצקה פעיל מאוד בתנועה, בשנת 1932 עלה לארץ ישראל יחד עם 30 מחברי התנועה, במסווה של משתתפי "המכביה". בתחילה היה בקיבוץ אפיקים ועבד במפעל נהריים ואח"כ הצטרף אל לאה לקיבוץ טבריה ועבד בעבודות בנייין שונות. לאחר כחצי שנה עברו מטבריה לקיבוץ רמת גן. ובתקופה מסויימת שימש כגזבר של הקיבוץ ואיש הקשר עם מוסדות החוץ של ההתישבות ושל הקבהמ"א. ב- 1934, הצטרפו חברי קיבוץ רמת גן לקבוצת כנרת ואצקה היה בין הפעילים בשכנוע לניסיונות הקשורים לתפיסת הקיבוץ הגדול. היה בין מקימי קבוצת הבניין שבנצה בהנחייתו את בית התרבות הראשון ואת גן הילדים, בין מקימי המחצבה הראשונה של כנרת. ובין המובילים להגשמת החינוך המשותף. ב- 1942 התגייס לצבא הבריטי במסגרת פלוגת "סולל - בונה" וב- 1944 הצטרף ליחידת הנדסה קרבית של הבריגדה. לאחר המלחמה המשיך בטיפול בשארית הפליטה ועזר במבצעי עליה ב'.

בתקופת מלחמת השחרור עסק בעבודות ביצורים בעמק הירדן ואח"כ יצא לפעילות במחלקת העלייה של הסוכנות לארגון מבצע המעבורות ולהקמת מחלקת הבניה של הקבהמ"א. ב- 1954 הצטרף לבית החרושת החדש "ספן" והקים במסגרתו מחלקה לבנייה אותה ניהל למעלה מ- 20 שנה.  בשנת 1977 עם פירוק המחלקה, חזר לעבוד בכנרת במחצבה ובריכוז בניין. החזרה הביתה הייתה מלווה בקשיי הסתגלות ואיתם גם מפח נפש ותסכול מאופן הגשמת הרעיון הציוני.

לאחר מספר שנים, כאשר בריאותו התרופפה, החל לעסוק בפיסול. בתחילה למד ציור וקרמיקה ואח"כ פיסול אצל דליה מאירי "באוהל שרה". הוא מצא סיפוק רב בעיסוק באמנות ועל אף הקשיים הפיסיים ומחלתו הקשה, הוא התמיד ליצור באבן ובעץ כמעט עד יומו האחרון.

נפטר כשהוא בן 77. השאיר אחריו את רעייתו לאה, את ילדיו ניצה ורפי, 10 נכדים ו- 3 נינים.