יש למלא לפחות אחד משדות החיפוש

נולדה בבוברויסק (רוסיה). הייתה בת להורים עמלים ופשוטי-עם. בעודה לומדת בגימנסיה אהדה את המהפכה הרוסית, אבל לבה נמשך לארץ-ישראל. ‏סיימה לימודיה במדליית זהב. הכשירה עצמה בחובשות, בהכירה שזו נחוצה ‏לעובדים בארץ. גמרה קורסים בהצטיינות. בשל חריצותה ומסירותה לעבודה ‏תפסה מייד מקום חשוב בצוות העובדים והתקדמה במקצועה, אולם למרבה ‏תימהונם של חבריה לעבודה התפטרה לשם עלייה לארץ.‏

 

עלתה בשנת 1913. כדי ללמוד את מחלות הארץ השתדלה להתקבל כאחות ‏בבית-החולים של ד"ר הלל יפה בזכרון יעקב. תחילה נתקבלה בהסתייגות, אך ‏כעבור זמן הייתה ל"נאמנה" של ד"ר יפה. הודות לה ניצלו חייהם של כמה ‏פועלים. חדרה של שרה שימש כקלוב פועלים. שנתיים עבדה בבית-החולים, ‏אך ברצותה להיות נאמנה לרוח התקופה ובראותה בעבודתה חיץ בינה לבין ‏חבריה הפועלים, נמשכה לעבודה חקלאית, וכך הגיעה לקבוצת כנרת. כאן ‏הייתה עובדת בשדה ובמטבח, ועם זאת פעלה גם במסירות בכל שעת צורך ‏כאחות רחמנייה לחבריה בקבוצה ולפועלים שהתגוררו בחוף הכנרת. זמן-מה ‏עבדה גם בדגניה.‏

 

שרה חלתה קשה בדלקת הכליות וסכנה הייתה צפויה לחייה. בטרם החלימה ‏ממחלתה פרצה מגפת הקדחת הצהובה במושבת יסוד המעלה. ד"ר יפה המליץ ‏על עזרתה של שרה. היא נענתה לבקשת ועד המושבה, אך ביקשה גם לקבל ‏הסכמתם של חברי קבוצת כנרת. ביסוד-המעלה עבדה במסירות-נפש, ובזכות ‏טיפולה ניצלו רבים ממוות.‏ היא חדרה לבעיותיה ולמצוקותיה של כל משפחה, רכשה אמון אין-גבול ‏כלפיה, אהבה ואפילו הכרת-טובה, שלא הייתה שכיחה במושבות הוותיקות. ‏כעבור זמן-מה בא אהרן שר אליה כדי להחזירה לכנרת, אך שרה סירבה לחזור, ‏באשר המגפה טרם תמה. בעודה מתמסרת למניעת הקדחת הצהובה במושבה ‏נדבקה גם היא. לאחר שכלו כוחותיה הובאה לבית-החולים בצפת ולא ניתן ‏

עוד להצילה.‏

 

תכונות היסוד בנפשה – אהבה וחרדה לאדם, טוב-לב ואמונה עמוקה ‏בתעודתה, ומכאן טיפולה המסור בחולה. הייתה לא רק אחות רחמנייה ‏מובהקת, אלא גם אדם נעלה בהבנת נפש הזולת וחברה טובה וחביבה. ‏הרצינות, הענווה והרמה המוסרית נתמזגו בה כקסם אישי. השרתה סביבה ‏רוח של אינטיליגנטיות, חירוף נפש וחריצות.‏ הייתה ערה לשאלות הכלל ותנועת העבודה. גם גילתה עניין בספרות.‏

 

כבת 25 הייתה במותה.‏

לזכרה הוקם מפעל בריאות הסתדרותי, והוא בית ההבראה "ארזה" על שם ‏שרה שמוקלר במוצא.‏